אמנם ענף המסעדות חווה טלטה גדולה בימים אלה, אך יחד איתם שראו אף הם ימים טובין מאלה הם לא אחר מאשר המלצרים.
לא מעט מכ-200 אלף עובדים שעושים את צעדיהם הראשונים בשוק העבודה בענף המלצרות נחשפים מדי יום לתופעות של ניצול מצד מעסיקים.
בעלי מסעדות שמשתמשים בנוהג הרווח של הסועדים להשאיר טיפים, כדי להתנער מחובתם לתשלום השכר והזכויות הנלוות לעובדיהם. עובדים רבים אינם מודעים לזכויותיהם, ואחרים לא יודעים להתמצא באזור הדמדומים שנוצר מכך שהמחוקק נמנע מלהכריע בסוגיית מעמד הטיפים.
הבעיה היא שהעובדים במסעדה יודעים מה התשובה שיקבלו מהמעסיק ברגע שיתחילו לשאול שאלות – "לא טוב? לך הביתה(!)".
כל השיטות היצירתיות שהומצאו על חשבונו של העובד, יורדו מסדר היום. זאת ועוד, נוסף לכך שבית הדין קבע כי אסור למעסיק להשתמש בכספי הטיפ כבשלו, ושהם מחלק משכר העובד, נקבע כי המעסיק מחויב בתשלום זכויות סוציאליות מלאות, שלא מכספי הטיפים שמשאירים הלקוחות. כך, בבואו של העובד לביטוח לאומי, נניח בימי פציעה או אבטלה, הוא יקבל את הזכויות שלו על-פי השכר האמיתי שלפיו עבד.
הפסיקה החדשה היא תיקון לנוהג שבו חלק מהמעסיקים כפו הסדר לא הוגן על העובד, והיא צעד ראשון בדרך להסדרת הענף. אז איפה בכל זאת המלכוד? להלכה המרכזית שנקבעה הוסיפו השופטים סייג: בתנאים מסוימים, ובהסכמת העובד, יוכל המעסיק לשלם את הזכויות הסוציאליות בכל זאת מהתשר. הפסיקה כנראה חששה מעצמה. למלצרים לא נותר אלא להיות ערניים ולהכיר את זכויותיהם.